פסק-דין בתיק עפ"א 153/08

            אשר קולה - שופט

1.         המערערת הורשעה לאחר שנשמעו ראיות, בעבירת גניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.         המערערת, טוענת כנגד הכרעת הדין של בית המשפט קמא.

3.         בהתאם לעובדות כתב אישום, בתאריך 2.11.06 בשעה 09.20, או בסמוך לכך, נכנסה המערערת למספרה וגנבה מהמקום מכונת תספורת ומספרים מקצועיות של המתלונן (להלן: "הציוד").

            טענות המערערת

4.         טעה בית המשפט קמא, עת הרשיע את המערערת, על סמך עדות המתלונן בלבד.

5.         לטענת המערערת, המתלונן עצמו, לא העיד באופן ברור, כי המערערת היא זו שגנבה את הציוד, שכן, הוא לא ראה שהציוד אכן נלקח על ידי המערערת.

            כל שהעיד המתלונן היה, כי המערערת נכנסה למספרה, התעניינה בקניית הציוד, וכאשר סובב אליה את גבו, נעלמה מן המספרה, ואז הבחין, כי גם הציוד, שהושאר על הדלפק נעלם.

6.         לטענת המערערת, המתלונן התלונן בתחנת המשטרה, רק כ- 8 שעות לאחר העלמות הציוד, ובכך יש להעיד, כי המתלונן אכן לא היה בטוח שהמערערת היא זו שגנבה את הציוד.

7.         עוד טוענת המערערת, כי לא הוצגה בפני בית המשפט קמא, כל ראיה, כי אכן הציוד היה חלק מהמלאי של המתלונן, וכי ציוד זה נמצא חסר במלאי של המתלונן.

8.         משכך, ולאור כל האמור טוענת המערערת, כי יסודותיה העובדתיות של העבירה, לא הוכחו במידה הדרושה במשפט הפלילי, וכי מתוך המסכת העובדתית שהוצגה בפני בית המשפט קמא, לא ניתן לקבוע, כקביעת בית המשפט קמא, כי המסקנה ההגיונית היחידה הינה, כי אכן המערערת היא זו שגנבה את הציוד.

9.         טענה נוספת בפי המערערת עניינה, בסגירת התיק המשטרתי מלכתחילה ובפתיחתו מחדש לאחר מכן ובסתירות שנתגלו, כך לטענת המערערת, בעדותו של המתלונן לעניין זה.

            טענות המשיבה

10.        מסקנותיו של בית המשפט קמא, מבוססות היטב ומעוגנות בחומר הראיות, ומהן עולה, כי המסקנה ההגיונית היחידה הינה אכן, כי המערערת היא זו שגנבה את הציוד.

11.        עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט קמא, בחן את עדויות הצדדים וקבע, כי עדותו של המתלונן אמינה עליו, בעוד שעדותה של המערערת לא הייתה אמינה עליו.

12.        באשר לטענה בדבר ראיות נסיבתיות, טוענת המשיבה, כי בחינת הראיות הנסיבתיות אל מול נסיון החיים המצטבר מובילה למסקנה חד משמעית, כי אכן המערערת היא זו שגנבה את הציוד מהמספרה של המתלונן.

13.        באשר לטענה בדבר נסיבות סגירת תיק המשטרה, ופתיחתו מחדש בעקבות חקירה נוספת של המתלונן, הרי, שאין לכך כל רלוונטיות לעניין עצם ההרשעה.

            דיון ומסקנות

14.        הערעור מופנה בעיקרו כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, אשר שמע במישרין את העדים, התרשם מעדותם לפניו וקבע, בהסתמך על התרשמותו האמורה, כי מחד, המתלונן עשה עליו רושם אמין ביותר (שורות 7 - 8 להכרעת הדין) ומאידך, קבע, כי המערערת בעדותה בפניו, הותירה רושם גרוע ולא אמין ( עמ' 2 להכרעת הדין).